הגורם העיקרי למחלות חניכיים הוא רובד החיידקים (פלאק). הרובד הוא בעצם תוצאה של הצטברות חיידקים ההופכים למושבות ומתפתחים ע”פ משטחי השן השונים. רובד שאינו מוסר ע”י ניקוי יומיומי הופך למשקע מחוספס הנקרא אבנית השן. החיידקים המצטברים מפרישים רעלנים הגורמים להיווצרות דלקת, והורסים את הרקמות התומכות בשיניים. לאורך זמן, רובד החיידקים חודר לעומק ולאורך משטח השורש, נוצר “כיס” פריודונטלי בין החניכיים לשן. ה”כיס פריודונטלי” האמיתי הוא בעצם תוצאה של ספיגת העצם המכתשית. (זאת להבדיל מכיס מדומה שהוא תוצאה של דלקת בחניכיים ללא אובדן עצם). בהיעדר טיפול ה”כיס” מעמיק, אובדן העצם מתגבר (הביטוי הקליני העיקרי הוא: “ניידות של השיניים”) עד לצורך בעקירת השיניים.
הגורמים למחלת חניכיים מתחלקים ל-2:
א. גורמים ישירים
- חיידקים ספציפיים שמצליחים להתרבות בסביבת כיס החניכיים
- אבנית
ב. גורמי סיכון
- שניתנים לשליטה
- עישון
- גורמי סיכון מקומיים המעודדים הצטברות רובד (שחזורים לקויים וכד’)
- מחלות סיסטמיות אשר ניתנות לשליטה כגון סוכרת
- מצבי דחק, מצוקה נפשית וקשיי התמודדות
- שימוש בתרופות שמשפיעות על מצב החניכיים (חוסמי תעלות סידן מהדור הישן, תרופות אנטי אפילפטיות, וציקלוספורין)
- שאינם ניתנים לשליטה
- גנטיקה
- מחלות סיסטמיות אשר אינן ניתנות לשליטה מלאה ונוכחותן עלולה להאיץ את מהלך מחלת החניכיים או להחמיר מחלת חניכיים קיימת (אוסטיאופורוזיס, פגיעה בנויטרופילים, איידס ועוד)
